יום הזכרון לשואה ולגבורה

על גבורה חד פעמית וגבורה יום-יומית, על מעשים גדולים וקטנים ועל אנושיות ואמונה באדם.
עגלונת בפרק ליום הזכרון לשואה ולגבורה

אנו, יהודים בני הדור השלישי לתקומה ולעצמאות, מבקשים בדחילו וברחימו ליטול מתוך אש זכרם של ששת מיליוני הקורבנות של השואה הנאצית, למעין אבוקה נוספת ולהציגה בפני כל העולם. אבוקה שביעית.

לנו הזכות הטרגית לעמוד כאן, לזכור ולהזהיר: אין עם, אין תרבות ואין קבוצת בני אדם המחוסנים מפני שנאה, גזענות, רדיפות והשמדה.

שנאת האחר, רדיפתו וחיסולו הם תופעה חברתית העלולה לתקוף כל קבוצת בני אנוש ובכל זמן.
אין אנו מתכוונים חס וחלילה להמעיט מכאב זיכרון בני עמנו, או לערוך השוואות בין שואה לשואה.
כל שאנו מבקשים הוא להזכיר לכל בני האנוש כי רדיפת האחר והשמדתו היא מפלצת אנושית, יצירת מוחו וכפיו של האדם, כפי שידעו זאת גם גזעים ועמים אחרים, בני דתות וקבוצות אוכלוסייה שונות במהלך ההיסטוריה האנושית. עלינו לזכור שרק האדם יכול לה למפלצת הנוראה הזאת.
אנו, צאצאי הנורא מכל, היום זקופי קומה, נושאים תפילה לשלום ולאחוות העמים, הדתות, הגזעים והתרבויות.

(“קדמה” תל אביב, יום השואה תשנ”ד)

סיפור הגבורה של העם הדני – סיפור לילדים מאת חגית גור זיו, לפתיחת הקובץ העתיקו את הכתובת לדפדפן:
http://www.criticalpedagogy.org.il/portals/0/pedagogy/denmarkjewsrescue.pps

לקראת פסח – החמץ שבלב

איזה חמץ לא רואים? מה צריך לבטל בלב? ואיפה הכי חשוב לנקות? עגלונת מתכוננת לפסח ומנקה את החמץ שבלב

עגלונת - לקראת פסח תשפ"א

ב  ומה היא השבתה זו האמורה בתורה–הוא שיבטל החמץ מליבו ויחשוב אותו כעפר, וישים בליבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו, הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל. […]

ה  חור שבאמצע הבית שבין אדם לחברו–זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת, והשאר מבטלו בליבו; וכל מקום שאין מכניסין לו חמץ, אינו צריך בדיקה.

משנה תורה לרמב”ם, הלכות חמץ ומצה פרק ב’

“בערב פסח צריך לבדוק ולבער חמץ, ומהלכות בדיקה כל מקום שמכניסים בו חמץ צריך בדיקה, הרמז שיבדוק אדם במקום אשר רגיל היצר לפתות אותו, כל אחד לפי נגעי לבבו, יש מי שחוטא במחשבת אין, או במצחו להיות עז פנים או בעין לראות ברע או באוזן לשמוע דברי נבלות ולשון הרע, שיקיים עצת חכמים “ויתד תהיה לך על אזנך”, או בפיו ובשפתיו בלשון הרע וברכילות פה דובר נבלה ולאכול מאכלות אסורות וידיים לגזול ולגנוב, הרגלים ממהרים לרוץ לרעה.

ומקום שאין מכניסים בו חמץ אין צריך בדיקה,  וכן בא בתורה “לא יראה לך חמץ”, שלך אי אתה רואה ואתה רואה של אחרים ושל גבוה. כי אין אדם רואה נגעי עצמו ורואה נגעי אחרים וימצא תמיד דופי במעשה אחרים. ובא אזהרה אשר חמץ שלך אתה צריך לבער, דהיינו שיבדוק את נגעיו ומומיו אבל של אחרים ושל גבוה, כי מדרך לחפש מומי אחרים וביותר מומי אנשי קודש. הלכה אשר החמץ של אחרים אין עליך מוטל לבער.

המנהג להניח פיתותי חמץ במקום שימצא שם הבודק, אך אין זה מעכב, והרמז בזה, שלא ידמה אדם אשר לא נמצא בו עוון, רק צריך להניח חמץ אשר ידע שנמצא כי יש בו חמץ.

‘זכרון נפלאות’, לר’ אלעזר מסוכטשוב, תר”מ 1880

לקראת פסח – מה העבודה הזאת לכם?

מה הקשר בין האביב לנקיון? איך עבודה היא ההיפך מעבדות? למה כדאי לנו לעבוד לקראת החג? פרק מיוחד שבו עגלונת מתחילה להתכונן לחג!

עגלונת - לקראת פסח תשפ"א

פרשות ויקהל ופקודי – לפקוד את חכמת הלב

למה שתי פרשות? איך לחגוג את האביב? מהי חכמת הלב? ולמה חשוב לפקוד את ההישגים הקטנים שלנו? עגלונת מסיימת את הקריאה בחומש שמות!

עגלונת - פרשת ויקהל-פקודי תשפ"א

פרשת כי תשא – על קטורת ועל ריח

למה חשוב הריח שיהיה במשכן? איזה תפקיד יש בקטורת לריח החריף של החלבונה? ואיך זה יכול להפוך אותנו לשלם הגדול מסכום חלקיו? פרק חדש של עגלונת לפרשת כי תשא.

עגלונת - פרשת כי תשא תשפ"א

“איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? הוי אומר זה הריח.”

תלמוד בבלי, ברכות, מ”ג ע”א

א”ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת”

תלמוד בבלי, מסכת כריתות, ו’ ע”ב

וזהו הענין הנרמז בחלבנה הנכנסת בסמני הקטרת כי עם היות החלבנה מצד עצמה בלתי נאותה, אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכויות הסמים האחרים ולעורר בסמייתם.”

מתוך דרשות הר”ן, דרשה א’

מדוע ריחות מעוררים זכרונות? מכון דוידסון

תענית אסתר

רגע לפני פורים – למה תענית לאסתר? מה חששה אסתר לאבד? מה כדאי ללמוד ממנה? ולאלו נשים נקדיש אנחנו את היום הזה? עגלונת בפרק מיוחד לתענית אסתר

ז’ באדר ושבת זכור

על יום הזכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע ולזכרו של ישראל מיכל ז”ל,
על החובה למחות מתוכנו זרעי אדישות והחובה להקים קול מחאה – מחה תמחה!

פרשת משפטים, ראש חודש אדר, יום המשפחה ושבת שקלים

על לוח השנה, על יום המשפחה, על ראש חודש אדר ואיך אורזים מחצית שקל? פרק חדש של עגלונת לחודש טוב ומלא שמחה

עגלונת - פרשת משפטים ושבת שקלים תשפ"א

בסיבוב כפר-סבא | ע. הלל

וּבַחֲמִישִׁי לְחֹדֶשׁ אֲדָר פָּרַח עָלַי הָעוֹלָם בִּסְעָרָה,
וַאֲנִי זֹרַקְתִּי אֶל כֹּתַרְתּוֹ צָלוּף בַּבְּשָׂמִים הַשְּׂמֵחִים,
וְשָׁמַעְתִּי אֶת כָּל פִּרְחֵי-הָאוֹר וְאֶת צִלְצוּלֵי-הַמַּיִם קוֹרְאִים לִי בִּשְׁמִי:
הֵנָּה, הֵנָּה!
– אֵין סָפֵק שֶׁחֲשָׁבוּנִי פַּרְפָּר, אוֹ אֶפְשָׁר הִתְכַּוְּנוּ אֶל נִשְׁמָתִי בִּלְבַד,
מֵילָא, יְהֵא כָךְ.
וְהָעוֹלָם הָיָה צָלוּל כָּמוֹנִי, אֲבָל מַבְרִיק מִמֶּנִּי הַרְבֵּה,
כִּי אֶתְמוֹל נִרְטַב בַּגֶּשֶׁם עִם כָּל אַנְקוֹרֵי הַדְּרוֹר
וְזֶה הָיָה בַּחֲמִישִׁי בַּאֲדָר, שָׁמָּה בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא,
אוֹ אוּלַי בְּשָׁנָה אַחֶרֶת, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁמְּצַלְצֵל אַחֶרֶת – – –

הַפַּרְדֵּסִים הַנּוֹסְעִים פָּרְחוּ הֲלָצוֹת-הֲלָצוֹת שֶׁל תַּפּוּזִים,
כִּי אָמְרוּ לְשַׁגְּעֵנִי מִצְּחוֹק.
אַךְ אֲנִי בָּרַחְתִּי לִי הַשָּׁמַיְמָה אֶל הַמְּחוֹלוֹת הַתְּכֻלִּים-
הַשְּׁקוּפִים-רְבָבָה!
אֲבָל כָּל הַפְּרָחִים הוֹשִׁיטוּ לִי יָד – לָרֶדֶת.
– כַּנִּרְאֶה הָיִיתִי אִישׁ-חָשׁוּב! – הוֹ-הוֹ!
אֲבָל אֲפִלּוּ תַּרְנְגוֹל טִפְּשִׁי הָיָה שָׁם מֶלֶךְ,
אֶלָּא שֶׁאֲנִי הָיִיתִי אֱלֹהִים! כִּי מְאֹד צָחַקְתִּי עָלָיו,
הוֹי, חֲסַר-שַׁחַר צָחַקְתִּי!
וְגַם צָחַקְתִּי עַל חֲמוֹר אֶחָד שֶׁהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה עִקְבִי.
שָׁאַלְתִּי אֶת נַפְשִׁי: אֵיךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת עִקְבִי בְּיוֹם סְחַרְחַר כָּזֶה?
“צָרִיךְ לִהְיוֹת חֲמוֹר כְּדֵי כָךְ” – חִיְּכָה אֵלַי נַפְשִׁי מִבִּפְנִים.

וּכְשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי הַחוּצָה, דִּמִּיתִי פִּתְאֹם שֶׁהָאָרֶץ כֻּלָּהּ רָצָה לָהּ,
כְּפָרָה אֲבוּדַת-עֶשְׁתּוֹנוֹת.
אַךְ לַאֲמִתּוֹ, אֲנִי הוּא שֶׁרַצְתִּי לִי עִם שְׁתֵּי פָּרוֹת לִכְפַר-הָרוֹאֶה
– אַחַת הוֹלַנְדִית וּשְׁנִיָּה דַּמֶּשְׂקָאִית,
אַךְ בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא תָּקְפָה עָלֵינוּ פְּרִיחַת הָעוֹלָם,
וְהַפַּרְדֵּסִים בִּלְבְּלוּנוּ בְּרַעַם רֵיחוֹתָם
הַמְּתוּקִים-הַמְּתוּקִים-הַמְּתוּקִים –
גַּם לַהֲקַת סְנוּנִיּוֹת רָאִיתִי שָׁמָּה, שֶׁנִּטְרְפָה בְּעַנְנֵי הַבֹּשֶׂם
וּמְאֹד הִשְׁתּוֹלְלָה עַל כָּךְ.
מִיָּד הֵבַנְתִּי, שֶׁהָיְתָה זוֹ לַהֲקַת רִגְשׁוֹתַי,
הוֹי, אֵיזוֹ לַהֲקָה סְחַרְחֶרֶת!

שְׁתֵּי הַפָּרוֹת שֶׁאֵרְחוּנִי לְחֶבְרָתָן, גָּעוּ מְאֹד לָעוֹלָם,
חֲסֵרוֹת כָּל נִימוּס הָיוּ.
מַה קָּשֶׁה,
מַה קָּשֶׁה הָיָה לִי שֶׁלֹּא לַעֲנוֹת לְעֻמָּתָן בִּגְעִיָּה,
הוֹי-הוֹי, כִּי כַמָּה רָצִיתִי לִגְעוֹת לָעוֹלָם שָׁמָּה, דַּוְקָא שָׁמָּה,
קְצָת אַחֲרֵי סִבּוּב כְּפַר-סָבָא.
כִּי שָׁמָּה בְּאֶחָד מֵאַגְמֵי הַגֶּשֶׁם, שָׁטָה בַּרְוָזָה גְּאוֹנִית
וְהָיְתָה מְלַעֶגֶת לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁנָּפְלָה לָאֲגַם,
כִּסְבוּרָה הָיְתָה שֶׁכְּבָר צָדָה אוֹתָהּ בְּכַפֶּיהָ!
כָּמוֹנִי כָּמוֹהָ, גַּם אֲנִי סָבוּר הָיִיתִי כָּכָה.
וְזֶה הָיָה נִפְלָא. לִהְיוֹת טִפְּשִׁי וְלָדַעַת זֹאת מְאֹד.
וְלָדַעַת אֵיזוֹ אִוֶּלֶת עֲצוּמָה וְנִפְלָאָה הוּא הָעוֹלָם שֶׁאָנוּ
מְקַפְּצִים בּוֹ.

הִרְגַּשְׁתִּי מִבְּלִי-מֵשִׂים שֶׁמִּישֶׁהוּ מְחַיֵּךְ אֵלַי.
אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי אֲנִי זֶה, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה זֶה הָעוֹלָם,
וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעַרְבַּבְנוּ שְׁנֵינוּ.

אָז רָצִיתִי כָּל-כָּךְ לִנְשֹׁךְ אֶת הַכֹּל,
אֶת עֵינַי הָרוֹאוֹת, אֶת הָאוֹר הַנּוֹגֵן, אֶת הַבְּשָׂמִים הַקּוֹלְחִים,
אֶת הַקּוֹלוֹת, אֶת נִשְׁמָתִי!

הוֹי, כַּמָּה הָיָה הַכֹּל אֶפְשָׁרִי! כָּל-כָּךְ אֶפְשָׁרִי!
בֶּטַח נִרְאֵיתִי מְגֻחָךְ בְּעֵינֵי הַסְּפָרִים שֶׁבְּיַלְקוּטִי
אֲבָל מַה יּוֹדְעִים הַסְּפָרִים עַל הָעוֹלָם בַּחוּץ, בַּחֲמִישִׁי בַּאֲדָר,
בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא!

 


מַה יּוֹדְעִים הֵם עַל תַּחֲרֻיּוֹת הָרִיצָה בֵּין הַקְּרֶפִּיסִים הַצְּהֻבִּים
וְהַכַּלָּנִיּוֹת הָאֲדֻמּוֹת,
בְּשׁוּלֵי מִגְרְשֵׁי-הַסְּפּוֹרְט הָרְטֻבִּים?!
מַה יּוֹדְעִים הֵם עַל מַסַּע הַחַשְׁמַל שֶׁפָּרַץ מִחוּטָיו הַדַּקִּים הַחוּצָה,
כִּי חֲסַר-סַבְלָנוּת הָיָה!

הוֹי, כַּמָּה מְגֻחָךְ לִהְיוֹת סְפָרִים בְּיוֹם כָּזֶה,
בְּיוֹם כָּזֶה נִפְלָא לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ.
וְנִפְלָא לִהְיוֹת טֶרֶף לַפְּרִיחָה הַמִּסְתָּעֶרֶת,
לִנְשֹׁם בִּמְאוֹת הַחוּשִׁים הַנִּבְהָלִים אֶת פִּתְאֹם-עֲנוֹת-הָךְ!
– כָּל מְצִלְתֵּי הָעוֹלָם!

הוֹי, בַּחֲמִישִׁי בַּאֲדָר, בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא, נִפְלָא לִהְיוֹת!
וְכָכָה לִהְיוֹת,
לִהְיוֹת! וְלִהְיוֹת!

פרשת יתרו – רואים את הקולות

על קולות, על עשרת הדיברות ועל ערפל. על הקול שלנו. ואיך אפשר לראות קולות? פרק חדש של עגלונת לפרשת יתרו.

ט”ו בשבט

מה זה ט”ו בשבט? האם האילנות צריכים לוח שנה? מה אפשר ללמוד מאקליפטוס? חגיגת עצים ב1000 מטר וגעגועים לסבתא שרה בפרק חגיגי של עגלונת לט”ו בשבט

אקליפטוס | רחל

 

לֹא אַחַת רָאִיתִי: הוּנַף הַקַּרְדֹּם

וְהוּרַד וְנִנְעַץ בַּשְּׁאֵר;

מְעוֹלָל בְּעָפָר הוּא שָׂרוּעַ דֹּם –

זֶה הַנּוֹף הַמַּרְטִיט, הַנּוֹהֵר.

 

הַשָּׂרִיד הַיָּתוֹם מִזְדַּקֵּר נוּגוֹת

מְיֻתָּר וְעֵירֹם מִכֹּל.

וְתָמִיד נִדְמֶה: הַפַּעַם הַזֹּאת

לֹא יִשְׁכַּח הָעֵץ, לֹא יִמְחֹל…

 

תִּפְקְדֶנוּ שׁוּב, אַךְ שָׁנָה תִנְקֹף –

תַּעֲמֹד מִשְׁתָּאֶה, תַּבִּיט:

לַמָּרוֹם כְּאָז כָּמֵהַּ הַנּוֹף,

וְנוֹהֵר כְּאָז, וּמַרְטִיט.