תגית: יציאת מצרים

"מעוז לכל איש ומבט
הוא מן היגונים מפלט
ומגדודי החוגה עיר מקלט.

נעימות בימנו
וכל טוב יתחדש בזמנו
ויאיר חשכו ואישונו
ונפקחה עינו.

ואז האפיקים על פני ארץ יפוצו
והנחלים על רצפת שש ירוצו.

והצמחים מתחת לארץ יציצו
וישני השמחה יקיצו.

והארץ תוציא צמחיה
וגרש ירחיה
וכפתוריה ופרחיה
והשמש תפרוש כנפיה.

להעיר נשפיה
ותפיץ רשפיה
להחיות נגופיה.

והאור יגדל
והקור ידל.

והשמש תקרב
והאור יערב.

והערוגות יגלו פניהם
ונפקחו עיניהם."

יהודה אלחריזי, המאה ה-13 ספרד

פרשת וארא – כי השעורה אביב והפשתה גבעול

משנה ד

מָזְגוּ לוֹ כּוֹס שֵׁנִי,

וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו.

וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ.

מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה,

הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה?

משנה ה

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר.

כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח

לא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ,

וְאֵלּוּ הֵן.

פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר.

פֶּסַח,

עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם.

מַצָּה,

עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם.

מָרוֹר,

עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר,

חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, ח) "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר,

בַּעֲבוּר זֶה עָשָֹה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".

משנה, מסכת פסחים, פרק י'

"ר' יוחנן היה יושב בבית המדרש ודורש את מעשה קריעת ים סוף 'והמים להם חומה מימינם ומשמאלם' (שמות יד, כב). דרש ר' יוחנן: כיצד היו המים עשויים כחומה? כמעין שבכה. השקיפה סרח בת אשר ואמרה: אני הייתי שם, ולא היו עשויים אלא כמו חלונות מאירים"

פסיקתא דרב כהנא, ויהי בשלח יא, יג