תגית: מעגל השנה

אדון הסליחות

אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת
בּוֹחֵן לְבָבוֹת
גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת
דּוֹבֵר צְדָקוֹת
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, רַחֵם עָלֵינוּ!

הָדוּר בְּנִפְלָאוֹת
וָתִיק בְּנֶחָמוֹת
זוֹכֵר בְּרִית אָבוֹת
חוֹקֵר כְּלָיוֹת
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, רַחֵם עָלֵינוּ!

טוֹב וּמֵטִיב לַבְּרִיּוֹת
יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת
כּוֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת
לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, רַחֵם עָלֵינוּ!

מָלֵא זַכִּיּוֹת
נוֹרָא תְהִלּוֹת
סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת
עוֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, רַחֵם עָלֵינוּ!

פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת
צוֹפֶה עֲתִידוֹת
קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת
רוֹכֵב עֲרָבוֹת
שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת
תְּמִים דֵּעוֹת
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, רַחֵם עָלֵינוּ!

כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים.

הקרובים מביאים התאנים והענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצימוקים.

והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו.

החליל מכה לפניהם, עד שמגיעים קרוב לירושלים.

הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם, ועיטרו את ביכוריהם.

הפחות, הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם.

לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים.

וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם: אחינו אנשי המקום פלוני, באתם לשלום.

משנה, מסכת ביכורים, פרק ג’

ולכך נמשלה התורה למים שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן ממנו למדני תורה למדני דבר זה. וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה לומד בלא מחיר ובלא כסף שנאמר: "לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר". ולמה נתנה התורה במדבר? לומר מה המדבר מופקר לכל בני אדם אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד

אנו, יהודים בני הדור השלישי לתקומה ולעצמאות, מבקשים בדחילו וברחימו ליטול מתוך אש זכרם של ששת מיליוני הקורבנות של השואה הנאצית, למעין אבוקה נוספת ולהציגה בפני כל העולם. אבוקה שביעית.

לנו הזכות הטרגית לעמוד כאן, לזכור ולהזהיר: אין עם, אין תרבות ואין קבוצת בני אדם המחוסנים מפני שנאה, גזענות, רדיפות והשמדה.

שנאת האחר, רדיפתו וחיסולו הם תופעה חברתית העלולה לתקוף כל קבוצת בני אנוש ובכל זמן.
אין אנו מתכוונים חס וחלילה להמעיט מכאב זיכרון בני עמנו, או לערוך השוואות בין שואה לשואה.
כל שאנו מבקשים הוא להזכיר לכל בני האנוש כי רדיפת האחר והשמדתו היא מפלצת אנושית, יצירת מוחו וכפיו של האדם, כפי שידעו זאת גם גזעים ועמים אחרים, בני דתות וקבוצות אוכלוסייה שונות במהלך ההיסטוריה האנושית. עלינו לזכור שרק האדם יכול לה למפלצת הנוראה הזאת.
אנו, צאצאי הנורא מכל, היום זקופי קומה, נושאים תפילה לשלום ולאחוות העמים, הדתות, הגזעים והתרבויות.

("קדמה" תל אביב, יום השואה תשנ"ד)

סיפור הגבורה של העם הדני – סיפור לילדים מאת חגית גור זיו, לפתיחת הקובץ העתיקו את הכתובת לדפדפן:
http://www.criticalpedagogy.org.il/portals/0/pedagogy/denmarkjewsrescue.pps

 

 

ב  ומה היא השבתה זו האמורה בתורה–הוא שיבטל החמץ מליבו ויחשוב אותו כעפר, וישים בליבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו, הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל. […]

ה  חור שבאמצע הבית שבין אדם לחברו–זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת, והשאר מבטלו בליבו; וכל מקום שאין מכניסין לו חמץ, אינו צריך בדיקה.

משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ב'

"בערב פסח צריך לבדוק ולבער חמץ, ומהלכות בדיקה כל מקום שמכניסים בו חמץ צריך בדיקה, הרמז שיבדוק אדם במקום אשר רגיל היצר לפתות אותו, כל אחד לפי נגעי לבבו, יש מי שחוטא במחשבת אין, או במצחו להיות עז פנים או בעין לראות ברע או באוזן לשמוע דברי נבלות ולשון הרע, שיקיים עצת חכמים "ויתד תהיה לך על אזנך", או בפיו ובשפתיו בלשון הרע וברכילות פה דובר נבלה ולאכול מאכלות אסורות וידיים לגזול ולגנוב, הרגלים ממהרים לרוץ לרעה.

ומקום שאין מכניסים בו חמץ אין צריך בדיקה,  וכן בא בתורה "לא יראה לך חמץ", שלך אי אתה רואה ואתה רואה של אחרים ושל גבוה. כי אין אדם רואה נגעי עצמו ורואה נגעי אחרים וימצא תמיד דופי במעשה אחרים. ובא אזהרה אשר חמץ שלך אתה צריך לבער, דהיינו שיבדוק את נגעיו ומומיו אבל של אחרים ושל גבוה, כי מדרך לחפש מומי אחרים וביותר מומי אנשי קודש. הלכה אשר החמץ של אחרים אין עליך מוטל לבער.

המנהג להניח פיתותי חמץ במקום שימצא שם הבודק, אך אין זה מעכב, והרמז בזה, שלא ידמה אדם אשר לא נמצא בו עוון, רק צריך להניח חמץ אשר ידע שנמצא כי יש בו חמץ."

'זכרון נפלאות', לר' אלעזר מסוכטשוב, תר"מ 1880